אמנת המורשת העולמית - ציר זמן
אמנת ונציה, 1964
התובנה כי בנושאי שימור מורשת התרבות נדרשת פעולה בזירה הבינלאומית, הובילה לעריכתה של אמנה בינלאומית לשימור ולשיקום מונומנטים ואתרים (אמנת ונציה) ולהקמת איקומוס, בתמיכתה ועידודה של אונסקו.
אימוץ, 1972
אימוץ האמנה בדבר ההגנה על מורשת הטבע והתרבות העולמית, הסכם בין-לאומי ייחודי, הקושר לראשונה את המושגים שמירת טבע ושמירה על אתרי תרבות – מתוך הכרה בתפקידו של האדם להגן על שניהם וליצור כלים מאזנים לשמירה על קיומם גם בדורות הבאים.
אשרור, 1975
לאמנת המורשת העולמית הוענק תוקף רשמי עם אשרורה על ידי 20 המדינות החברות הראשונות. רשימת "מורשת עולמית בסכנה" נועדה להסב תשומת לב בין-לאומית לאתרים הדורשים יחס מיוחד והעדפה בסיוע. הקרן למורשת עולמית הוקמה כדי לסייע למדינות לזהות, לשמר ולקדם אתרי מורשת עולמית.
הנחיות תפעוליות (Operational Guidelines [OG]), 1978
ועדת המורשת העולמית פיתחה קריטריונים לבחירה בעבור רישום נכסים ברשימת המורשת העולמית והכתיבה הנחיות תפעוליות ליישום האמנה (ההנחיות עודכנו לאחרונה). בין היתר, הוגדרו עקרונות הניטור והדיווח בעבור האתרים שברשימה. איי גלפאגוס באקוודור היו האתר הראשון, משנים עשר אתרים, שנרשם ברשימת המורשת העולמית.
נופי התרבות, 1992
במלאת עשרים שנה לאמנה שבהן הוכרזו 377 אתרים, הוקם מרכז המורשת העולמית בפריס כדי לפקח על היבטי היישום של האמנה. באותה שנה החליטה הועדה למורשת עולמית להוסיף קטגוריה חדשה, באמצעות ההנחיות התפעוליות, והאמנה הפכה אמצעי להכרה בנופי תרבות ולקידום ההגנה עליהם.
אסטרטגיה גלובלית, 1994
הוועדה אימצה את "האסטרטגיה הגלובלית בעבור רשימת מורשת עולמית מאוזנת, ייצוגית ואמינה" שמטרתה לתת מענה לחוסר האיזון ברשימת אתרי המורשת העולמית, בין אזורים בעולם, בין סוגי האתרים המועמדים להכרזה ובין התקופות המיוצגות בה. האסטרטגיה סימנה התפתחות בתפיסת המורשת העולמית: מהתייחסות למונומנטים ומאפייניהם לגישה המכוונת לאדם, המדגישה את ההקשרים התרבותיים בכל הקשור לתפיסה מהי מורשת עולמית. מסמך נארה על האותנטיות והשלמות שאומץ מדגיש התפתחות זו.
ארבעת היעדים - The “4 Cs”, 2002
לרגל חגיגות ה- 30 לאמנה, אימצה הוועדה למורשת עולמית את הצהרת בודפשט, והזמינה את כל בעלי העניין לתמוך בשימור מורשת עולמית באמצעות ארבעה יעדים אסטרטגיים מרכזיים: אמינות (Credibility), שימור (Conservation), בניית יכולות וכלים (Capacity-building) ותקשורת Communication)). יוזמת השותפים למורשת העולמית, הידועה כיום בשם PACT, הושקה כדי לעודד שותפויות פרטיות-ציבוריות ולייסד תשתית שבאמצעותה יוכלו מוסדות, וגם יחידים, לתרום לשימור אתרי מורשת עולמית ברחבי העולם.
קהילה (ה-'C' החמישי), 2007
ועדת המורשת העולמית הוסיפה יעד אסטרטגי חמישי: קהילה (Community), ובכך הודגש התפקיד החשוב של הקהילות המקומיות בשימור המורשת העולמית.
רוח המקום, 2008
בעקבות הצהרת קוויבק של איקומוס על שימור רוח המקום, הדגישה ועדת המורשת העולמית את החשיבות של רוח המקום בעת ההחלטות על הכרזה על אתרי מורשת עולם ועל אופן שימורם למען הדורות הבאים.
נוף עירוני היסטורי, 2011
לנוכח לחצי פיתוח והאיום התדיר על מצב השימור באתרים אורבניים, ובהמשך למזכר וינה (2005), המצביע על צורך בגישה חדשה למרחב האורבני ההיסטורי ובפיתוח כלים ייחודיים להגנה עליו, דנה ועדת המורשת העולמית בצירוף גישה חדשה – נוף עירוני היסטורי . גישה זו מבקשת להכליל את העיר ההיסטורית על כל רבדיה וסביבתה הטבעית, החברתית והתרבותית, כרכיב הראוי להערכת נכסים ברשימת המורשת העולמית.
עתיד האמנה, 2012
לרגל ציון 40 שנה לאמנת מורשת עולמית, אונסקו תעסוק בעתיד האמנה ותקדם פעילויות בדגש על מורשת עולמית, פיתוח בר קיימא ותפקידן של הקהילות המקומיות בשימור מורשת התרבות.