40 שנה לאמנת המורשת העולמית
מבט מקומי
נושאי הכינוס
א. מורשת תרבות וחברה
ועדת המורשת העולמית הוסיפה בשנת 2002 את ה'קהילה' ליעדים האסטרטגיים שלה.
הדבר מבטא את התפיסה שלפיה לקהילה המקומית תפקיד חשוב בשימור המורשת. נוסף
לכך, לנוכח ההתעוררות החברתית בישראל בקיץ האחרון, עולות סוגיות של זהות
ואחריות חברתית-תרבותית וגם סוגיות של התחדשות עירונית לסדר היום. סוגיות אלו
נקשרות במהותן לעיסוק בשימור מורשת התרבות. מהו, אם כן, תפקידה של החברה או
הקהילה המקומית בשימור המורשת בישראל? מהי רמת המעורבות הקהילתית-חברתית
בתהליכי שימור המורשת? עד כמה תהליכי השימור מוכתבים "מלמעלה"? האם ניתן
לזהות התעוררות "מלמטה" לטובת שימור ערכי המורשת בישראל? וכיצד אלו משקפים
את פניה של החברה בישראל: האם פנינו אל פלורליזם תרבותי?
ב. מורשת התרבות והרקמה העירונית
לנוכח הנהירה לערים, ובעקבותיה השינויים החברתיים והמרקמיים שאנו עדים להם
כיום, נוצר צורך באימוץ גישה כִּלּוּלִּית (אינטגרטיבית) בקביעת מדיניות השימור והפיתוח
של המרחב האורבני ההיסטורי. נוסף על כך, מראשית שנות ה-20 למאה העשרים, עם
צמיחתה של כלכלת השוק, התפתחות תהליכי הביזור וההפרטה של המרחב העירוני, חל
שינוי במעמדה של המורשת והיא הפכה למצרך ציבורי בעל ערך כלכלי. שינויים אלה
קוראים לביסוס גישה מושכלת להגנה ולשימור הנוף האורבני ההיסטורי.
ההכרה באופי הדינמי של הערים לעומת הטבע הסטטי של "קבוצת מבנים"; ריבוי
השכבות של ערכים ומשמעויות; הרחבת התפיסה של ערך אוניברסלי יוצא דופן כעיקרון
מנחה באמנה והערכת ההשפעה החברתית - כלכלית של המורשת יצרו צורך בגישה
כִּלּוּלִּית לקביעת מדיניות שימור ופיתוח, ובכלים לניהול המרחב האורבני ההיסטורי. בין
היתר, מדובר באַסְדָרָה )רגולציה( מוסדית, במעורבות של הקהילה, במיזוג של תכניות
ניהול ותכניות התחדשות עירונית ובפיתוח תמריצים כלכליים לעידוד השקעה בשימור
המורשת. זאת לצד פיתוח של כלים מקצועיים כגון: סקרים עירוניים, השגת הסכמה בין
בעלי העניין באשר לערכים הראויים להגנה ולאיתור הרכיבים המציגים אותם, להעריך
את הפגיעות ואת ההשפעה של לחצי פיתוח ושל שינויים אקלימיים, לפתח אסטרטגיית
פיתוח עיר, להעדיף פעולות שימור ופיתוח ולזהות מסגרות שותפות וניהול אפשריות
במרחב האורבני.
ג. מורשת ומרחב כפרי
בעשורים האחרונים עוברת ההתיישבות הכפרית תמורות מרחיקות לכת - בתפיסות
הערכיות, במבנה הפיסי, במבנה הארגוני, הכלכלי ובהרכב החברתי. לתמורות אלה
השלכות על המרחב הכפרי, המרקמים הבנויים, הנוף החקלאי ונכסי מורשת התרבות
המבטאים את ייחודה של תופעה זו. בישראל הנוף הכפרי הוא חלק מדמותה של הארץ,
לכן החשש לפגיעה בו מעודד מחקרים והתעניינות ביצירת כלים תכנוניים, בדרכים לחיזוק
המודעות לחשיבותם של הנופים ושל נכסי התרבות ובשיתוף הציבור בהכרזתם לשימור.
מוסדות התכנון משלבים כיום בין שטחים פתוחים לנופים חקלאיים. נושא זה ראוי לדיון
בשל האיזון הנדרש בין שימור לבין פיתוח, בשל הרגישות לשטחים מוגנים, בשל הלחץ
הנדל"ני והביקושים הגדלים למגורים במרחב כפרי. לשטחים ולנופים כפריים אלה
תפקידים רבים: לשמש חיץ בין אזורים רוויי בנייה, לשמש לצורכי פנאי ונופש, להיות
'נופים אחרים' לחברה עירונית גדלה ולספק חוויה וסקרנות.
ד. מפגשים בין מורשת טבע ומורשת תרבות
נופים שמתקיים בהם שילוב של טבע ומעשה ידי אדם הוגדרו באמנה נופי תרבות. נופים
אלו מבטאים יחסי קרבה בין האדם ויצירתו התרבותית לבין סביבתו הטבעית. הם
ממחישים את התפתחות החברה האנושית וההתיישבות במהלך התקופות, בשל אילוצים
פיזיים של הסביבה הטבעית מחד גיסא, ובשל השפעתם של כוחות חברתיים, כלכליים
ותרבותיים מאידך גיסא.
תפיסתם של נופי תרבות כמשאב מוגבל ומאוים מאפשרת לקדם את הטמעתם בתכנון
הארצי. כך הם זוכים לא רק להכרה של סוכני המורשת, אלא גם להגנה מפני שינויים לא
מבוקרים במרחב המאיימים על המשך קיומם.
נושא זה מציב שאלות באשר לגישת התכנון הארצי אל נופי התרבות בישראל בעבר
ובימינו, לקראת קביעת גורלם ועתידם של נופי התרבות בארץ.