מודרנות מרושתות
אלונה נצן-שיפטן
מתדיינים:
עומרי בוהם, אוניברסיטת ניו-יורק
נדים כרכבי, אוניברסיטת חיפה
עורווה סויטאת, מתכנן ערים
גיורא סולר, אדריכל
עינב שחורי, מנהלת המחלקה לשימורמבנים ואתרים בעיריית חיפה
העיר חיפה היא צומת ים תיכוני מרתק המשלב בזהותו הפיזית, החברתית והפוליטית השפעות קולוניאליות, מרכז אירופאיות ומזרח תיכוניות. לאחרונה החלה לפעול במסגרת המרכז לחקר המורשת הבנויה ע"ש אבי ושרה ארנסון בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון קבוצת מחקר ישראלית-אירופית-מזרח תיכונית העוסקת באדריכלות, תכנון ובנייה שהתגבשו בחיפה במהלך המאה ה- 20. השיח המתקיים במסגרת זו מפגיש חוקרים מקומיים ואירופאים המתמקדים במקרי בוחן מגוונים ובפועלם של סוכנים מקצועיים כגון: אדריכלים, מהנדסים, מתכנני ערים, אדריכלי נוף ואמנים המזוהים עם ארגונים ציוניים, יזמים ערבים, וקבוצות אידיאולוגיות שעסקו בתכנון ובנייה במרחב המתחדש של חיפה. במקביל, מתקיים בעירייה ובארגוני השימור איקומוס ודוקומומו דיון סוער בנוגע לערכים עליהם יש להשתית את מועמדותה של חיפה כאתר מורשת
עולמית של אונסק״ו, כאתר עצמאי או כחוליה בהגשה סדרתית. אנחנו מציעים לשלב את שני הדיונים ברב שיח.
במושב נתמקד בהיסטוריה האדריכלית והתכנונית של חיפה, המסמנת את העיר כתווך גיאוגרפי, טמפורלי ומדיני בתהליכי מודרנה אזוריים. גיאוגרפית היא נטועה בלבנט—אזור גיאוגרפי במזרח הים התיכון שהיווה ממשק בין הקולוניות לבין המטרופול האירופאי. בדיון נבחן את מקומה על רשת גלובלית היסטורית, בעיקר של ערי נמל ומוקדי התפתחות כלכלית. טמפורלית, נחקור את התפתחותה בתווך שבין דעיכת האימפריות להקמתן של מדינות לאום פוסט-קולוניאליות. המנדט הבריטי, בהגדרתו יצור כלאיים פוליטי, פיתח את חיפה כעיר העתיד, עיר הזדמנויות משוחררת ממחויבות ל״מקומות קדושים״, אותה חלקו שווה בשווה יהודים וערבים. בהמשך ננסה לבחון את השפעת ״החלוקה״ של האו״ם על העיר—המלחמה, העצמאות המדינית של ישראל, הנכבה הפלסטינית והשפעתם על מאבקים חברתיים ועדתיים. במילים אחרות, נלמד את המעבר הטעון בין עולם קולוניאלי גלובלי, לנוף העירוני שהתהווה לאחר חלוקת האזור ליחידות לאומיות.
רב השיח ישפוך אור על המורשת האדריכלית המורכבת והמגוונת של העיר, יתהה על תהליכי
נטישת העבר שהתחוללו בה והנרטיבים שנעדרו עד כה מההיסטוריוגרפיה האדריכלית, ויבחן את הפוטנציאל שלה כיום כעיר מעורבת. בעיקר, נסעיר מוחות לגבי אותן שאלות מחקריות שיכולות להוות תשתית לדיון בערכים ההיסטוריים שניתן להעצים כמורשת עירונית.
אלונה נתן-שיפטן
היסטוריונית של האדריכלות. פרופ' בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון וראש המרכז לחקר המורשת הבנויה ע״ש אבי ושרה ארנסון. עמדה בראש המסלול לארכיטקטורה בטכניון והייתה נשיאת הרשת האירופאית להיסטוריה של ארכיטקטורה. היא מלמדת את ההיסטוריה והפוליטיקה של הארכיטקטורה בהתייחסות להקשרים תרבותיים בדגש על התרבות האדריכלית שלאחר מלחמת העולם השנייה. מחקריה מתמקדים בעיר ירושלים ובמודרניזם הישראלי, כמו גם בשאלות הנוגעות להיסטוריוגרפיה, מורשת התרבות, זהות לאומית וגלובליזציה.
עבודותיה על אריך מנדלסון, על ירושלים שלאחר מלחמת ששת הימים, היסטוריוגרפיה, מוזיאונים ומורשת, פורסמו בכתבי עת ואנתולוגיות רבות. ספרה Seizing Jerusalem: The Architectures of Unilateral Unification זכה בפרס J.B.Jackson לאדריכלות נוף, בפרס שפירא ללימודי ישראל, ובפרס קוסטוף להיסטוריה של ערים. היא כותבת כעת את הכרך הישראלי בסדרה של הוצאת ריאקשיון הבריטית על ארכיטקטורות מודרניות בהיסטוריה.