נופי תרבות עירוניים - מערך מגדלי המים בהרצליה
אילה רונאל, חגית לשם
בעת משבר הקורונה המרחב השכונתי קיבל משמעות רבה במרחב העירוני. מערך מגדלי המים המייצג את הקריאה השכונתית מתגלה כבעל פוטנציאל חדש. מערך מגדלי המים בהרצליה נבנה במקביל לתהליך התפתחות העיר, כ-12 מגדלים מייצגים את מארג השכונות העירוני: הם ניצבים כמעט בכל שכונה מרכזית, מהווים נקודות ציון, בעלי משמעות ויזואלית ממרחקים שונים ומשמעותיים ביצירת תודעת המקום בשכונות השונות. המגדלים מנכיחים בעיר זיכרון לתקופת הקמתם; זיכרונות המתיישבים הראשונים כרוכים ברובם סביב מגדל המים והסוגיות ההיסטוריות הקשורות בו. נראותם של האובייקטים טומנת בחובה ערכים מבניים, סביבתיים, חברתיים ופוליטיים - הקשורים הן לסוגיית שימור מבנים בהקשר של נופי תרבות עירוניים, והן לייצוג וניהול משאבי המים בקנה מידה עירוני.
מחקר זה מתמקד בשלושה אספקטים משלימים: האחד מיפוי ותיעוד מגדלי המים כמבנים לשימור, השני קריאת התפתחות המרחב העירוני באמצעות מיפוי מערך המגדלים, והשלישי הצעה קונספטואלית לשימור מערך המגדלים כנופי תרבות עירוניים והנכחה מחודשת שלהם במרחב כיום. אולם בנוסף למשמעות התרבותית והנופית, למערך מגדלי המים קיימת משמעות וחשיבות תשתיתית כחלק ממערך אספקת המים העירונית. ככל שהעיר גדלה, לחץ המים הנדרש בה גדל. המגדלים מווסתים ושומרים על לחץ המים במערכת האספקה העירונית המחולקת לאזורי אספקה נפרדים. גובה המגדל מספק את לחץ המים על בסיס עיקרון כלים שלובים. הסכימה התפעולית משתנה במרוצת השנים כאשר העיר מתרחבת, קו הרקיע העירוני נעשה גבוה יותר, ומספר הצרכנים גדל. על מנת לעמוד בכמות ובלחץ החדשים הנדרשים כתוצאה מההתפתחות העירונית, קיימות מספר אפשרויות תכנוניות: שימוש במשאבות חזקות יותר, הגדלת נפח צינורות ההולכה, בניית מגדלים נוספים והגבהת מפלס המים במגדלים.
מחקר זה מציע שימוש מחדש של מגדלי המים תוך התבססות על עקרונות השימור הבינלאומיים המדגישים את החשיבות בהשמשה מחדש של מבנים. פרויקט זה כולל הצעה תיאורטית להגבהת המגדלים, הן כפתרון הנדסי אקולוגי לסוגיית הציפוף העירוני וצריכת המים הגוברת, והן כאקט שימורי מקיים, המנכיח את האובייקטים במרחב העירוני תוך שימור המשמעות המקורית וחיזוקה, וזאת עם השמשת המרחב לפעילות קהילתית.
בהרצאה ובמחקר נדגים כיצד מגדלי המים מספרים את סיפור העיר כמבנים פעילים הממשיכים ולוקחים חלק בהתפתחות המקום, ובפרט בעת משבר עולמי המחייב מעבר לתפיסה מקום חדשה.
אילה רונאל
אדריכלית עצמאית בעלת משרד לאדריכלות ותכנון ערים בתל אביב העוסק בתכנון מבנים, ותכניות בניין עיר. עובדת עבור לקוחות ציבוריים, התארגנויות תושבים ומנהלים קהילתיים. בעלת תואר פרופסור ומרכזת פרויקט הגמר בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. זכתה בציון לשבח בשתי תחרויות אדריכלים פתוחות. ארגנה והשתתפה במספר רב של כנסים לאומיים ובין לאומיים, קבוצות מחקר וסדנאות. חיברה מספר מאמרים שהתפרסמו בכתבי עת מקצועיים ובספרים.
חגית לשם
סטודנטית לתואר שני מחקרי בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. הוגה וחוקרת המושג "אתיקה מרחבית" בחסות מלגת קרן עמיתי עזריאלי. מנחת סטודיו אדריכלי בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל. מובילה פרקטיקה מקצועית בתכנון מבני מגורים, מבנה תעשייה וזכתה בתחרות רעיונית לתכנון שכונה בת קיימא. כותבת מאמרים בתחומי האדריכלות והביו-אתיקה.