שימור דפוסים עירוניים: דגם העיר הלינארית (ערד, כרמיאל וקצרין)
הדס שדר
"הערים החדשות" בישראל – כלומר הערים שהוקמו על ידי המדינה לאחר 1948 – נחלקות לשלושה דפוסים. בעשור הראשון למדינה התבסס דגם הערים החדשות הישראליות על הערים הבריטיות החדשות, שעיקרו יחידות שכנות דלילות ומנותקות סביב מרכז עירוני דליל. בעשור החמישי "גילו" המתכננים הישראלים, בדומה לקולגות באירופה-אמריקה, את אמיתותיה של העיר הקדם-תעשייתית ("העיר המסורתית") והתוו את התכנון לאורה, במיוחד באמצעות תכנון רחובות. בין לבין, בעשור השני, פרץ דגם עירוני אחר: העיר הליניארית. לאור דגם זה תוכננו בארץ שלוש ערים חדשות בשנות השישים של המאה ה-20: ערד, כרמיאל ועיר הבשור (שנותרה על הנייר). מאוחר יותר תוכננה כך גם קצרין.
דגם העיר הליניארית התבסס על מרכז עירוני ארוך ששכונות המגורים ממוקמות לצדדיו. המרכז הרציף אמור להתפתח בהדרגה: חלק מהמרכז ושתי שכונות לצידו, ובהמשך: עוד חלק מהמרכז, ועוד שתי שכונות לצידו, וכך הלאה. הרצון היה למנוע מצב בו המרכז גדול מדי ביחס לעיר שהולכת ונבנית, או לחילופין, שהעיר הולכת ונבנית ללא מרכז עירוני. דגם העיר הלינארית הכיל גם הפרדת תנועה: בתוך המרכז העירוני ובתוך השכונות הותרה תנועה רגלית בלבד. למעשה, כדי ליצור רצף הליכתי, תוכנן שצירי ההליכה הראשיים לאורך כל השכונות יתנקזו לציר ההליכתי של המרכז העירוני.
הדגם הליניארי נשחק במהירות בעולם בארץ מסיבות שונות. יחד עם זאת, במבט לאחור דומה שיש בדגם ערכים נכוחים שאנו מאמצים כיום: הליכתיות, קומפקטיות וקהילתיות, שנוצרת במפגשים במרחבים הציבוריים המיועדים להולכי רגל.
ההרצאה דנה בדגם העיר ליניארית, במימושו בארץ, בערכיו, ובסוגיות השימור כאשר הערים הללו נדרשות לתכנון עכשווי - והן אכן נדרשות: תוכניות המתאר של ערד וכרמיאל מתבצעות בימים אלו). האם יש לשמר את הדגם? ואם כן, מה מהווה מורשת היסטורית אך אינו רלוונטי עוד ומה משמעותי גם כיום? ואולי יש לשמר את ערכי הדגם בלבד ללא הדגם? ואם כן, מהם אותם ערכים הראויים לשימור?
היות והמדינה לא דורשת יועץ שימור לתוכניות, שכן הערים תוכננו ונבנו בשנות השישים, יש עניין רב בעיסוק בסוגיות בפורום הכנס.
הדס שדר
אדריכלית, חוקרת של השיכון הציבורי והאדריכלות הברוטליסטית בישראל, מרצה בכירה במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה ובטכניון, אוצרת תערוכות בתחום התמחותה ויועצת שימור. ספריה: ״אבני הבניין של השיכון הציבורי״ (משרד הבינוי והשיכון, 2014); ״באר שבע: אדריכלות ברוטליסטית וניאו-ברוטליסטית״ (מרכז הבאוהאוס, 2014); ״מכת שמש״ (יד בן צבי, 2016)