הכינוס הארצי לשימור מורשת התרבות בישראל

בדור האחרון, גוברת בישראל ההכרה בערך הכלכלי והחברתי הגלום בפיתוח אתרי תיירות המבוססים על מורשת תרבותית בדווית. אתרי תיירות המורשת הבדווית, מצויים ברהט, תל-שבע, ביר-הדאג', לקיה, חורה ועוד. יישובים אלה החלו כיוזמה מקומית, ובהמשך הם מבקשים לרתום אליהם גורמים מוסדיים ומימון ציבורי. רוב האתרים הנם אתרי אירוח, פולקלור והסעדה, שאינם קשורים בהכרח למיקום ספציפי ולמבנים היסטוריים. הם מושכים אליהם תיירות חוץ ופנים בחתכים שונים ומגוונים של אוכלוסייה. מידת האטרקטיביות של האתרים, קשורה בעיקר לאקזוטיות שבהם, ולהזדמנות שהם מעמידים למפגש עם ייצוגיות של "אחר", "שונה" ובלתי מוכר. במקומות אלה המורשת המוחשית, ובמידה רבה גם הבלתי מוחשית, של החברה הבדווית, הינה תפאורת רקע בלבד.

רהט, העיר הבדווית הגדולה ביותר בישראל, המונה כ-60,000 נפש, הוקמה בשנת 1972. בשנים האחרונות מקודמים תהליכי תכנון שונים, ובהם גם נושא התיירות. לאחרונה נערכו סקרי שימור בהם אותרו כחמישה-עשר אתרי מורשת פוטנציאליים ובהם: אתרים ארכאולוגיים, בתי מגורים, בארות מים, טחנת קמח ועוד. בעבר התקיימה פעילות מוגבלת בחלק מאתרים אלה, המוכר ביניהם הוא "ארמון אל-הוזייל", אשר הקמתו מיוחסת לשייח' סולימאן אל הוזייל, ואשר שימש כמבנה אירוח הקבע הגדול באזור, שנים רבות לפני הקמת העיר. נכון להיום, מבין חמישה עשר אתרי המורשת הפוטנציאליים, אין ברהט אף לא אתר, פרטי או ציבורי, הפתוח באופן סדיר בפני הציבור. למעשה, הרשות המקומית אינה מתחזקת את האתרים. שורה של אתרים בשטחים ציבוריים בולטים, הכוללים מתקני מים, בורות קדומים, בארות וסכר מודרני, הם נטושים ומצויים בתהליכי הרס.

בהרצאה נציג את שלבי התפתחותה של העיר ואת מצאי אתרי המורשת שאותרו בסקר. ננתח את הבעיות והחסמים בשימור ופיתוח אתרים אלו. הדבר יעשה כמקרה מבחן למצב אתרי המורשת ביישובים הבדווים האחרים. נבקש לטעון כי שורה של גורמים חברתיים ותרבותיים מקשים על שימור אתרי המורשת בקרב היישובים הבדווים. הבולטים מבניהם הם אורח החיים הבדווי המסורתי, המבנה החברתי והמחלוקות הפוליטיות והאידאולוגיות הפנימיות בין חמולות בעיר. בעיות יסוד אלו מעלות את שאלת הצורך בהתערבות חיצונית לטובת שימור וטיפוח אתרי מורשת ביישובים הבדווים.

 

אברהם (אבי) ששון

מרצה בכיר בחוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון; אבי הוא גיאוגרף היסטורי העוסק בחקר העת החדשה בתחומים של תרבות חומרית, היסטוריה של המים, שימור המורשת ועוד. פרסם וערך עשרות ספרים ומאמרים בתחומים אלה. במסגרת שיתופי פעולה פוריים עם אדריכלים ומתכננים, הוא שותף להכנת תסקירים, סקרים ותיעוד של מערכות היסטוריות. יועץ ומלווה מיזמי שימור ברחבי הארץ. מחקר זה נולד בעקבות כתיבת נספח השימור לשכונה 36 (אל-הוזייל) ברהט עם אדריכל עידו שלום.

 

אמיר גלילי

עמית מחקר לבתר-דוקטורט של קרן קרייטמן במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בתהליכים גאוגרפיים וחברתיים בחברה הבדווית בנגב במחצית הראשונה של המאה העשרים הוגשה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית. תחומי העניין שלו הם גאוגרפיה חברתית-תרבותית-היסטורית של קבוצות אתניות ודתיות שונות, גאוגרפיה חברתית-היסטורית של רועים נוודים ועמים ילידים, שבטיות במזרח התיכון, הנוף הערבי בהקשרים היסטוריים, גאוגרפיה וספרות, שבילי טיולים ואוכלוסיות מיעוטים.

 

חבצלת יהל

חברת סגל אקדמי במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. את בתר-הדוקטורט עשתה במסגרת מלגת קריטמן באוניברסיטת בן-גוריון, וכן הייתה עמיתת מחקר במכון טרומן לקידום השלום. מחקר הדוקטורט בגיאוגרפיה היסטורית התבצע באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא מדיניות הממשלה ורשויות השלטון בישראל ביחס לבדווי הנגב, בשנים 1947 – 1989. לד"ר יהל תארים ראשונים במשפטים ובכלכלה מאוניברסיטת תל-אביב וכן תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד, במסגרת מלגת קרן ווקסנר למצוינות בשירות הציבורי.

ד"ר יהל הקימה וניהלה את מחלקת המקרקעין בפרקליטות מחוז הדרום, ועד לפרישתה מהפרקליטות שימשה כמשנה לפרקליט המחוז (אזרחי). בין יתר תפקידיה מונתה ליועצת לוועדת גולדברג להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב. ד"ר יהל משמשת כחברה בוועדה הבינלאומית למוזיאונים אזוריים ICR-ICOM וכן עורכת את ביטאונם. מחקריה ופרסומיה משלבים גיאוגרפיה היסטורית, מדיניות ומשפט, ומתמקדים בקרקע והתיישבות ובחקר קבוצות מיעוטים ועמים ילידים בארץ ובעולם.

​