עת לעט מחקר
ארץ מלחה: שינויים במצבו ובתדמיתו של ים המלח 2007-1947
אורית אנגלברג-ברעם
בשנות החמישים של המאה העשרים קבע ג'ון ברינקרהוף ג'קסון (Brinckerhoff Jackson) כי "נוף הוא ספר יפיפה ועשיר הפתוח לפנינו תמיד, ועלינו רק ללמוד כיצד לקרוא בו". במהלך השנים, נכתבו מחקרים רבים שהתייחסו אל נוף כאל טקסט, יצירה תרבותית המשקפת את יחסי הגומלין שבין הזמן למרחב ולסוכנים שהשפיעו עליו. מרכיבי הנוף, כמו המלים, הם סמלים שניתן לפענח דרכם את ערכי החברה שיצרה אותם. מתוך "פרשנות נוף" כזו מתברר בדרך-כלל כי דימויו של מרחב מסוים קשור לתהליכים של כינון זהות קבוצתית, וכי תהליך ניכוס המרחב הופך למוטיב מרכזי באידיאולוגיה הלאומית.
ההרצאה, כ"קריאה מונחית" בספר מרתק ששמו ים המלח, תבחן את יחסי הגומלין בין הנוף בחופו המערבי של ים המלח, פעילות האדם בו והשיח הציבורי אודותיו.
במחקר לדוקטורט, עליו אני שוקדת בימים אלה בלימודי באוניברסיטת חיפה, אני מנתחת כיצד השתלבה פעילות האדם באזור ים המלח בין השנים 1947 – 2007, וכיצד בהתאם לגורמים השונים שהיו מעורבים במרחב השתנה ועוצב הנוף. רובד נוסף במחקר הוא יחסי הגומלין וההשפעות ההדדיות בין התדמית של אזור ים המלח לפעילות האנושית בו, כמו גם, הסוגיות: כיצד השפיעו אג'נדות חברתיות, כלכליות ופוליטיות על המרחב הפיזי בים המלח? כיצד שינויים מרחיקי לכת שהתחוללו בו השפיעו על התפישות, על דעת הקהל ועל השיח אודותיו? וכיצד הם משפיעים בהיזון חוזר על מגמות הפיתוח בו?
אף כי ים המלח, תופעת טבע ייחודית שחלק מתכונותיו המיוחדות ידוע לאדם כבר מקדמת דנא, הוא נחקר היטב בהקשרים הגיאולוגיים, הגיאומורפולוגיים, האקלימיים, הבוטניים וכדומה, מעטים חקרו אותו כ"טקסט" דרכו משתקפת התרבות האנושית שהשפיעה על הנוף ועיצבה אותו. ההרצאה מציעה מבט חדש על חופו המערבי של ים המלח כ"נוף תרבות".