שימור הלכה למעשה
אבד עליו הקלח? שימור כלי פרהיסטורי
אלישבע קמייסקי
בשנת 2008, במהלך חפירה פרהיסטורית ביפתחאל שבגליל התחתון, נחשף כלי דמוי קערה עמוקה בגודל כ-15 ס"מ. הכלי מתוארך לתקופה הקדם נאולית ב' תיכון-מאוחר (8000-7000 לפנה"ס) והוא נעשה מחומר גלם שלא זוהה בזמן החפירה.
כיוון שכמעט לא מוכרים כלים העשויים חומר קרמי מתקופה זו, עוררה השאלה האם הכלי עשוי מחומר קרמי או אבן עניין רב בקרב ארכיאולוגים וגיאולוגים. גם צורתו האובלית יוצאת הדופן עוררה עניין רב ושאלות לגבי השימוש בו.
הכלי נמצא במצב פריך מאד, סדוק, מתפורר ובלתי יציב. האתגר הראשון היה להוציא אותו מהאדמה בצורה שלמה. בידיעה שיהיה צורך בבדיקות אנליטיות לזיהוי החומר, חוזק הכלי עם האדמה שסביבו בחומר שלא יותיר אחריו שאריות. ציקולודיקאן מותך בהברשה נתן מענה לפעולה זו. האדמה והכלי נעטפו בצורה הרמטית והועברו למעבדות השימור של רשות העתיקות.
בדיקות SEM, XRD, FTIR, שהוכנסו בתקופה זו לעבודת השימור במעבדות, נערכו כדי לזהות מהו חומר הגלם. התוצאות לא היו מובהקות, המינרלים והיסודות שפוענחו בבדיקות נמצאים באבן וגם בחרסיות של חומר קרמי. בדיקה פטרוגרפית נתנה לבסוף מענה לשאלת החומר וסללה את הדרך לשימורו של הכלי בתהליך של נסייה וטעייה.
ההרצאה תחשוף את האתגר בתהליך זיהוי החומר ואת תוצאותיו, את הטכניקות שיושמו בשימורו, מהוצאתו מהאתר ועד בסוף שהתקבל כלי אבן תמים במצב יציב העומד לרשות החוקרים.