המורשת באמנות ומורשת מוחשית בעולם דיגיטלי
מוזיאונים וירטואליים בחברה הערבית בישראל
עודד שי
ההתפתחות המהירה של רשת האינטרנט הפכה את הביקור במוזיאון לחוויה זמינה לכל מכל מקום בעולם. כיום, המוזיאונים אינם רק במובן המסורתי של המילה, הם גם "מוזיאונים וירטואליים" המאפשרים ביקור ללא נוכחות פיזית ממשית של המבקר.
בניגוד למוזיאונים ממשיים שבהם האוצר הוא בעל מקצוע, הרי במוזיאון וירטואלי כל אחד יכול להיות אוצר. מראשית ימיו של האינטרנט, עלו בו אתרים של מוזיאונים וירטואליים. אפשרויות המולטימדיה ברשת אפשרו להציג אוספי פריטים לקהל הגולשים מהבית. נוסף להעברת המידע עצמו בדרך של הציור, הפסל או התופעה המדעית עולה כי המאמץ העיקרי של בוני התערוכות הווירטואליות הוא להעניק לגולש את החוויה של סיור בחדרי תצוגה ולאפשר לו תחושה של חוויה מוזיאלית. לצד היתרונות של המוזיאון הוירטואלי ביצירת גירוי לרצות לבקר במוזיאון הממשי, נדרש פתרון לבעיית חוסר מקום ומשאבים לשם החלפת תערוכות ומאמצי שימור האוסף.
בשנות התשעים של המאה ה-20 חלה התעוררות של שימור המורשת העדתית המקומית והלאומית בחברה הערבית בישראל. ההתעוררות בנושא המורשת, בתרבות החומרית ובאתנוגרפיה, הייתה באותה תקופה חלק מההתעוררות האתנית שהתרחשה בעולם כולו, כמו גם בישראל.
ההתעניינות המוגברת של ערביי ישראל במורשת התרבות שלהם נבע, בין היתר, מתהליכי המודרניזציה שעברה האוכלוסייה הערבית בעיר ובכפר. בד בבד עם הקדמה והמודרניזציה, עורר אורח החיים שהשתנה געגועים ונוסטלגיה אל העולם המסורתי, אל אורחות החיים שנעלמו. שימור המורשת במגזר הערבי הושפע מהחברה היהודית בארץ ומתבטא במודעות לשמירת טבע ולשימור אתרים היסטוריים.
במסגרת הקורס "חינוך ומוזיאונים", בלימודי תואר שני בחינוך ומורשת ערבית בישראל, במכללה האקדמית בית ברל, הקימו הסטודנטים "מוזיאונים וירטואליים" למוזיאונים, אוספים ואתרי מורשת של החברה הערבית בישראל. בהרצאה אבחן את מקומן של טכנולוגיות מתקדמות ואת תפקידן בהקשרים של תיעוד והמחשה באמצעים וירטואליים ודיגיטליים, תיווך תוכן ובניית חוויה לקהילה ולמבקרים. אבחן את מופעיו של התיווך הדיגיטלי באמצעות עבודותיהם של הסטודנטים, ואדון בסוגיות העולות ממנו ומאתגרות אותו.