המורשת באמנות ומורשת מוחשית בעולם דיגיטלי
שם היה לי בית: יצירות אמנות, עדויות וִידֵיאוֹ, והבניה תרבותית של זיכרון השואה
מיכל סדן
אוסף האמנות במוזיאון 'יד לילד' שבבית לוחמי הגטאות החל להתגבש עם הקמת המוזיאון והלך והתרחב ברבות השנים. האוסף הוא נכס תרבות ואמצעי לעורר שיח ערכי ומוסרי השוזר את העבר, ההווה והעתיד. מרבית היצירות המוצגות במקום שייכות לאוסף האמנות של המוזיאון, חלקן נוצרו על ידי אמנים שנספו בשואה וחלקן בשנים שלאחריה על ידי ניצולים וקרובי משפחה.
התערוכה 'שם היה לי בית' מתמקדת במושגים בית ומשפחה. לתערוכה שלושה חלקים: בית ומשפחה לפני המלחמה, השבר ואבדן הבית והמשפחה ודרכי הנצחה של בני משפחה שנספו באמצעות יצירות אמנות. מטרת התערוכה היא לבחון את המפגש בין אירועים טראומטיים בכלל, והשואה בפרט, ובין מושגי יסוד אוניברסליים כמו בית ומשפחה.
במהלך התחקיר על העבודות שנבחרו לתערוכה התברר שחלק מהאמנים או בני משפחותיהם חיים. בעקבות כך החלטנו לצלם בוִידֵיאוֹ את סיפורם או לאתר עדויות וִידֵיאוֹ קיימות. בפעולת עריכה נבחרו קטעים בזיקה ישירה ליצירה המוצגת או כאלו המספרים על ביתם ומשפחתם בצל השואה.
בתערוכה משולבות עדויות אותנטיות, באמצעות מסך טלוויזיה, והן משולבות בתערוכה ובסדנת שיח ויצירה שפותחה על ידי צוות המוזיאון. בעתיד מתוכנן לשלב עדויות נוספות גם באמצעות הטלפון האישי של המבקרים (או טאבלט לתלמידים).
הנחת היסוד בתערוכה היא שהבניה תרבותית בתקופתנו חייבת להישען על מדיה פתוחה ומגוונת כדי לעורר שאלות ולהעניק משמעות אישית לתוצרי התרבות. בדרך זו נוכל להשפיע בצורה משמעותית על תפיסת העבר, הבנת ההווה ולקיחת אחריות על העתיד. בהרצאה אטען כי השילוב בין יצירות האמנות לעדויות וידאו אותנטיות בתערוכה מרחיב ומעמיק את האפשרויות שמזמנת האמנות החזותית בהבניית התרבות והמורשת האוניברסלית והמקומית של זיכרון השואה ושל לקחיה.