נופי מורשת
מורשת הגינות הפרטיות בישראל: חשיבותן ההיסטורית והיבטי שימור
עדה ויטורינה סגרה
גינות פרטיות מעוצבות הוקמו בישראל בעיקר בעשורים הראשונים של המאה ה- 20, כאשר הסגנון הבינלאומי, ומקצתן גם מיד לאחר קום המדינה. ההגדרה מתייחסת לגינות בבעלות או בשימוש משפחתי, לרב סמוכות לבית. על אף חשיבותה, מורשת הגינות הפרטיות לא זכתה עד כה להתייחסות מספקת. הדיון הנוכחי מציע סקירה טיפולוגית דרך שלושה מקרי בוחן, המייצגים מגוון מאפיינים ובעיות שימור:
1. בית חמאוי בבת גלים: גינה קדמית פורמלית עם פרטריים (parterres) בחזית וגינה אחורית ובה אמת מים ועצי פרי (מראשית המאה הקודמת). היום הבניין והגן נטושים וקיימת סכנה ממשית לקיומם. ערכי הגן טרם זכו לכותרות, אם כי מדובר בטיפולוגיה נדירה בישראל, שהשתמרה בשלמות יחסית.
2. גינת וילה זיו בתל מונד: גינה בסגנון אקלקטי עם מיסעת כניסה (drive), גנים פורמליים, בריכה, מגרש טניס ומערכת מטעים עוטפת. היא הוקמה באמצע שנות ה-30 למאה הקודמת, קשורה לגן וילה ויצמן ברחובות, בעלת חשיבות היסטורית ועיצובית ברמה לאומית. במקרה זה, הבניין והגן שונו לבלתי הכר על ידי הבעלים הנוכחיים למרות המודעות לשימור.
3. גינת בית יצחק שדה בדרום יפו: גינה זו סמוכה לבית האלוף יצחק שדה. היא הוקמה בשנת 1949 על-פי תכנון של אברהם קרוון וטופחה במשך השנים על-ידי משפחת שדה. הגינה היא רכיב חשוב ובלתי נפרד מהבית. מצבה שפיר, אך בשל בעיות בעלות בקרקע עתידה אינה מובטח. ניכרות בה בעיקר בעיות של תחזוקה וקיימות.
ניתוח מצבן של הגינות הפרטיות מורה על קשר ישיר בין הטיפוח על ידי המשפחה המקימה לבין מצב ההשתמרות שלהן. נטישת המקום על ידי בני המשפחה מובילה, כמעט תמיד, לתקופה של הזנחה או במקרה הטוב, של שינוי אופן התחזוקה ופגיעה בגן או בגינה. גורם הרסני נוסף הוא הפיכת חלק משטח הגינה הפרטית לחניה, כפי שקרה, בין היתר, בגינות בתי הדירות בתל אביב ובשכונת בת גלים בחיפה. ניתוח שלושת המקרים המוצעים מאפשר לזהות את היבטי השימור הספציפיים לגינות הפרטיות ולנסח המלצות שימור.