כלכלה, פוליטיקה ושימור המורשת
מולאם ומופרט: נוף תרבות חקלאי, הבייארות בתל־אביב-יפו
אבי ששון, אורי בלטר
חקלאות ההדרים פותחה באופן מואץ על-ידי תושבי יפו החל מאמצע המאה ה-19. ענף ההדרים היה ליפו מקור עיקרי לא רק של פרנסה ותעסוקה אלא גם של גאווה וזהות. שטח הפרדסים סביב העיר הגיע לשיאו בשנות העשרים של המאה ה-20 ועמד על כ-10,000 דונם, בהם נצבו כ-230 בייארות מוקפות חומה. בשטחי הבייארות נבנו: תשתיות מים, מבני חקלאות, תעשיה ומגורים לצד בוסתנים וגנים. כיום, נותרו בשטחי העיר תל־אביב-יפו כ-100 אתרים, שרידים לבייארות, לרוב במצב פיזי ירוד.
בשנים האחרונות מקדמת עיריית תל־אביב–יפו תכנית בינוי עיר (תא/4065) ייעודית לשימור של הבייארות כמכלול. התכנית נמצאת בשלבי עריכה מתקדמים אך טרם נדונה בוועדה המחוזית. במקביל מאושרות בעירייה תכניות נקודתיות, למתחמי התחדשות עירונית, הכוללות שימור שרידי בייארות לצד תוספות בניה חדשות.
על אף שאתרי הבייארות מזוהים עם מורשת הנוף החקלאי-ורנקולרי של יפו, בתהליך השימור שלהן משתמשים המתכננים, היזמים והעירייה בכלים של שימור מורשת אדריכלית בנויה ולא של מורשת חקלאית ורנקולרית. אלמנטים חקלאיים נופיים כגון: החומה ההיקפית של המתחמים, תעלות ההשקיה ותשתיות המים, הבוסתן ובריכות האגירה לא זוכים להגנה מלאה. שכבות האתר השונות מקבלות, אם כן, ביטוי חלקי בלבד, תיעוד הפרדסים והחלקות החקלאיות חלקי ביותר. נוסף על כך, ערכים חברתיים הקשורים לזהות הערבית של הבייארות אינם מקבלים ביטוי בתהליך השימור. לעומתם, ערכים אסתטיים, אדריכליים והנדסיים, מודגשים והם אלה המייצגים את האתרים המתחדשים. הערכים האסתטיים זרים לעיתים למקום ולבנייה חקלאית-ורנקולרית, הם נבחרו כדי להניע כוחות כלכליים של יזמים.
זה כשני עשורים עוסקים המרצים בחקר המורשת החקלאית של יפו ושימורה.
בהרצאה נציג מודל שימור חלופי לבייארות. מודל שכוונתו להכיל את כל רבדיו של תהליך השינוי שעברו האתרים, להציג נרטיב אתר מורכב ורב-גוני. זאת, כדי לקדם שימור של פסיפס מגוון ורחב של נרטיבים, על פני צמצום מורשת האתר וערכיו לזהות אחת עבור קהילה אחת בלבד. נציע שימור שזוכר את מכלול הכותבים שפעלו לפנינו במקום ויתרה מזאת, משאיר מקום למי שיבוא אחרינו לכתוב את הפרק שלו בסיפור.