כלכלה, פוליטיקה ושימור המורשת
סיפורו של בית הקברות המוסלמי ממילא
גדעון סולימני, אנה וידר
בית הקברות המוסלמי ממילא השתרע על שטח של כ-130 דונם עד שנת 1948. משך הקבורה בבית הקברות הוא של כ-1000 שנה עד לראשית המאה ה-20. ממילא היה בית הקברות המרכזי של ירושלים המוסלמית. קדושה רבה שויכה למקום, והוא שימש לקבורה של האליטה הפוליטית, החברתית והדתית של הקהילה המוסלמית בעיר ובעולם הערבי-המוסלמי, ושל המשפחות החשובות של ירושלים לדורותיה.
עם התפתחות העיר אל מחוץ לחומות מאמצע המאה ה-19, הוקף בית הקברות בשכונות, רחובות, מסחר, ממשל ועוד. השטח עליו הוא ממוקם, בליבה של עיר מודרנית, הפך נדל"ן מבוקש.
כתוצאה ממלחמת 1948 וחלוקתה של העיר, האוכלוסייה המוסלמית והוואקף המוסלמי שהיו אחראים על בית הקברות נותקו ממנו והאחריות עליו הועברה למדינת ישראל. מאז ועד היום עבר בית הקברות שורה של תהליכי הרס ומחיקה, הכוללים את בניית גן העצמאות, בתי ספר, דרכים, מגרשי חניה, תשתיות, ששיאם הוא בניית מוזיאון הסובלנות בשטח בית הקברות ופינוי של כ-1000 קברים. תכניות הבניה במקום הוגשו כתכנית מקומית, ללא התייחסות לתכנון הכולל של בית הקברות ושל סביבתו. כתוצאה מתהליכים אלה צומצם שטח בית הקברות לכ- 20-15 דונם הסובלים מהזנחה ומאוימים מתהליכי הרס ומחיקה .
בהרצאה נציג את ההיסטוריה של בית הקברות כפי שעולה מתוצאות החפירות הארכיאולוגיות בשטח עליו מוקם מוזיאון הסובלנות, ואת מדריך בית הקברות שנכתב על ידי ארגון עמק שווה. נתאר את הכוחות הכלכליים, הפוליטיים, והדתיים, שגרמו להרס, לפגיעה ולצמצום בית הקברות. נתאר ונסביר מדוע בית קברות זה, שלו משמעות תרבותית בהיסטוריה של העיר, מוסתר, מוזנח, נמחק, ולמעשה אינו נכלל במורשת המקומית של ירושלים והאזור, לעומת מפעלי המים העתיקים במקום ובראשם בריכת ממילא. נראה מדוע ניתן לבריכה ייצוג רב בנראות של המקום ובתכניות הפיתוח. ומדוע הקביעה מה חשוב ומה לא חשוב במרחב בית הקברות היא אמירה ומעשה פוליטי רב משמעות.