שימור הלכה למעשה
שימור מלאכת הפרזול, מקרה בוחן מתחם שרונה
אפולו לגיסמו
נכסי תרבות הם איחוד של תכנון קפדני, אוסף של טכנולוגיות ייצור וביצוע בחומרי גלם - אבן, חול, עץ, מתכת ועוד, ולכן דורשים התייחסות מעמיקה של המשמר המעשי.
על פי רב, השלב בו המשמר המעשי מעורב בפרויקט השימור של נכס תרבות הוא עם סיום התיעוד והתכנון. השלב הראשון בעבודת המשמר המעשי היא השלמת התיעוד של האובייקט ברמה מפורטת ומעמיקה. ממצאים בשטח שלעתים חסרים בתיק התיעוד או שאינם מפוענחים בו, זוכים להתייחסות, כמו לדוגמה: טכנולוגית הייצור של האובייקט, סוג החומר וייחודו. כך גם התיעוד של חלקים באובייקט שלא היו נגישים למתעד ולמתכנן השימור בשלב הראשוני, לדוגמה חלקי עיגון מעקה למבנה, חלקי צירים ובריחים נסתרים, מנגנוני נעילה ועוד.
המידע המתקבל עם השלמת התיעוד על ידי המשמר המעשי בשלב הפירוק ולפני ביצוע עבודת השימור, הוא נדבך המאפשר למתכנן ולמשמר לבצע עבודה מקצועית, בקיאה ואחראית, בהתאם לעקרונות השימור והאתיקה.
מורכבות ביצוע השימור קיימת מעצם הצורך להתאים טכנולוגיות מודרניות לייצור של אובייקט היסטורי שהוא תוצר של חשיבה, תכנון וביצוע שאינם מקובלים או אינם מובנים היום. זהו מעין תהליך "הנדסה לאחור" של טכנולוגית ייצור מוצרים שאינם זמינים, פרקטיים או בהכרח אסתטיים כיום.
תהליך שימור הפרזול במתחם שרונה, בתל אביב הוא מקרה הבוחן שיוצג בהרצאה. לאור הבנה של מגוון הפרזול, חשיבותו וייחודו, התקבלו החלטות בשלב מתקדם של ביצוע העבודות שאפשרו שימור מעשי למספר רב של חלקי פרזול בחלונות, תריסים ודלתות במתחם. תהליך איסוף הפריטים המקוריים מהמבנים, התיעוד, הבנת טכנולוגית הייצור, האחסון, השימור והשחזור והתקנתם מחדש, הוא יוצא דופן בהיקף עבודות הייצור של המשמר המעשי והתאום עם המתכננים ומקבלי החלטות. עבודות השימור של הפרזול והחזרתו למבנים מציגים במתחם את מרבית רכיבי הפרזול במושבות הטמפלרים בארץ ישראל של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה 20.