שימור הלכה למעשה
משמרים טכנולוגיה ומשחזרים מוצר: בטון טרומי יצוק מתוצרת בית החרושת האחים שלוש
טלי אולך-איל
בשלושת העשורים האחרונים, עם צמיחתו של תחום שימור המבנים ההיסטוריים בישראל ועם שגשוגו הנוכחי, אנו עדים לתופעות של שימור ושחזור מרכיבי בנייה שונים ובהם מוצרי בטון טרומי יצוק.
תעשיית מוצרי הבטון לבנייה החלה להתפתח בארץ ישראל בעשור הראשון של המאה העשרים, אז נבנו בית החרושת של האחים שלוש וזה של הוגו וילנד בפאתי יפו. מוצרי הבטון באו במקום השימוש המסורתי באבן, תוך שמירה על דמיון חיצוני לתוצר האבן. יתרונות השיטה היו בייצור המסחרי ובעלויות הזולות, כלומר, קיצור משך העבודה, ביטול התלות באבן כחומר גלם והתלות באומני הסיתות. בין מוצרי הבטון הטרומיים, המכונים בישראל פריקסטים, מינוח הלקוח מלועזית (Pre-cast). אלו הפכו נפוצים בבנייה ושמשו חוליות עמודים, משקופי חלונות ושערים, עמודונים המשמשים גדרות ומעקות, ספי חלון ומדרגות.
כיום, במרבית מהמבנים לשימור נעשה השחזור של הפריקסטים ביציקה רטובה. תוצרים אלו אינם תואמים את האלמנטים המקוריים שהונחו לפנינו עם תחילת עבודות השימור והשחזור בחזית בית החרושת "האחים שלוש". מספר אלמנטים מקוריים שנמצאו במבנה התוו עבורנו את הדרך לשחזור תואם למקור, הן בפן הטכנולוגי הן בפן החומרי. כאשר נוכחנו לגלות שהמידע אודות הטכנולוגיה המקורית נשתכח ברבות השנים ואינו זמין בארץ, נדרשנו למחקר של שיטות יציקה היסטוריות, כדי להתאים את המוצר המשוחזר לזה המקורי, במרקם, בגוון ובצורה.
תהליך זה, בו השתתפו המתכננים והמשמרים, נגע בסוגיות מהותיות בשימור, בזיקה לאתיקה בשימור ולתיאוריות בשימור, כמו גם לאמנות השימור הבין-לאומיות. סוגיית האותנטיות בשחזור האלמנטים הייתה לנגד עניינו כל הזמן. הנחת העבודה הייתה שבשימור של בית החרושת העברי הראשון לייצור רכיבי בטון לבנייה, מן הראוי להשתמש בטכנולוגיית הייצור המקורית ובחומרים הנכונים כדי להביא לתוצאה האותנטית ביותר.
בהרצאה יידונו הרקע ההיסטורי וטכנולוגיות הייצור של רכיבי הבטון הטרומי בתחילת המאה ה-20 בארץ ישראל ובעולם, בשיטת האבן היצוקה (Cast- Stone) ויוצג תהליך השחזור בבית החרושת האחים שלוש.