המורשת באמנות
הרצאת אורחת
אסתטיקה של שימור בסרטי תעודה היסטוריים
יעל קציר
הדמיון החופשי מצייר לא פעם את העבר כלקט של חורבות ובמקרה הטוב כמציאות חלקית שברירית שעלינו להשלים. בפועל העבר הוא חלקי וחד צדדי אפילו במקרה של ריבוי עדויות או ממצאים. כמי שבאה מביה"ס להיסטוריה, אני מקבלת את קביעתו של הסופר האיטלקי פרימו לוי שהזיכרון הוא לא פעם תעתוע. בחברה המודרנית החדש גובר על הישן וכדי לייצג את העבר נשאלת השאלה כיצד לשרטט אותו מבלי לעוות או לפגוע באסתטיקה בת הזמן.
הסרט התיעודי, כמו כל סרט מז'אנר אחר, הוא מסגרת אומנותית. בה קיימת תמיד הסכנה של עוות המציאות בת הזמן. על יוצר הסרט להיות מודע למהמורות הפרושות בדרכו. עליו להשתדל להיות נאמן לרוח התקופה, לעדויות שנותרו ולאמת ההיסטורית שהתגבשה במרוצת הזמן ובמחקר. כל זאת כדי לשמור על אמינות, העומדת בדרגה השווה לאסתטיקה של היצירה.
המדיום הקולנועי הוא, בין היתר, אמצעי ליצירת מודעות למורשת העבר ולמקומות ששומרו. ההרצאה תתמקד במספר ממדים ביצירת סרט תיעודי:
א. האמצעים העומדים לרשותו של היוצר
ב. בחירותיו של היוצר בהצגת העבר, חרף הסיכון של עיוות המציאות או העובדות
ג. דרכים להצגת האסתטיקה של העבר בסרטים דוקומנטריים היסטוריים
בהרצאה ישולבו קטעים מסרטיה של המרצה, ובהם: בתים מהים סיפורה של המושבה האמריקאית ביפו, כינרת מחלונה של רחל, ירושלים בחומר וברוח, עכשיו אני מספרת - זיכרונות של פרטיזנית, הבחירות של רמה לינדהיים, רזי גן העדן (הקרמיקה של מארי בליאן) ואור בקצה המגף.