עת לעט מחקר
אמנות משמרת מורשת (לא) מוחשית: התערבויות בכפר בירע׳ם
עירית כרמון פופר, אלונה נצן-שיפטן
הגן הלאומי ברעם כולל את שרידיו של בית כנסת עתיק ושל כפר בירעים, אך בעוד שרשות הטבע והגנים מטפחת ומנגישה את המרחב היהודי ניכרת הזנחה מכוונת של מתחם הכפר הערבי המוגדר כשטח צבאי סגור ששהייה ממושכת אסורה בו. עקורי הכפר המרוניטי שפונו מבתיהם ב-1949 אוחזים מאז באישור משפטי לשוב לבתיהם, אך היות והמנגנונים הישראליים ממשיכים לדחותם, הם וצאצאיהם מנהלים מאבק מתמשך כנגדם. משנות ה-70 הם מקיימים - כקהילה וכיחידים - פעולות באתר הכפר תחת אג'נדה חברתית ותרבותית, שהבולטת ביניהן היא שימור כנסיית הכפר והפעלתה מחדש. המאמר עוסק בפעולות ההתערבות של חבר הקהילה, האמן והאדריכל חנא פרח כפר בירעים, בשיתוף אשתו האמנית הילה לולו לין, במרחב בית המשפחה המתפורר ובשיתוף מכרים ובני משפחה.
החלל המרכזי של הבית משמש פלטפורמה להתערבויות זמניות עשויות בטכניקה של חיבורים יבשים, עקב האיסורים החלים על שהייה ושינוי המרחב הבנוי. האמנים יוצרים רכיבים חלופיים לאלמנטים האדריכליים האבודים כגון חלונות תפורים מבד, תקרה ארוגה מחוטים ועוד. הרכיבים מותאמים למידותיו של החלל האדריכלי ומוכנים מראש בסטודיו כערכות להתקנה מהירה באתר. מצד אחד, הרכיבים מזוהים כאלטרנטיבה פיזית בלתי פולשנית וככאלה מצליחים לממש את מורשתו החומרית של המקום. מצד שני, החומרים הפשוטים והקלים נקשרים בסמליותם לתרבות היומיומית של חיי הכפר וחושפים את המורשת הלא מוחשית של הקהילה. הזיקה בין המורשת המוחשית והלא מוחשית נטענת במשמעויות נוספות באמצעות המשתתפים שמוזמנים לקחת חלק בהקמת ההתערבויות ו/או בנוכחות בהן. האלמנט ההשתתפותי מציף שכבות של זיכרון קולקטיבי ואישי ותורם להחייאת רוח המקום.
בשל אופיין הארעי והקהילתי-שיתופי, ההתערבויות מנכיחות קול ביקורתי וחתרני המיישם עשייה בשימור, בחסות פעולה אמנותית מרחבית, וכך פורצות את גבולות המדיניות הפוליטית המקבעת. מטרת המחקר היא לבדוק כיצד האמנות פורמת את חומרת השימור ללא התפשרות על מטרותיו, אלא באמצעות פעולה ביקורתית המניעה את אותן מטרות אך עם ארגז כלים אלטרנטיבי, גמיש ומהיר תגובה. המחקר הבין-תחומי אמנות-אדריכלות חושף כיצד אמנים ואדריכלים בשיתוף הקהילה הופכים לסוכנים פעילים של שינוי בהקשר של מרחב קונפליקטואלי.