עת לעט מחקר
שימור כאמצעי לבניית זהות בתהליכי התחדשות עירונית, מקרה בוחן כיכר השעון ביפו
חמי שיף
המרחב העירוני מאפשר צורות רבות של מפגשים בין קבוצות זהות שונות החיות בו. במקרים רבים מפגשים אלה יוצרים מתחים בין קבוצות בעלות רקע אתני שונה ובעלות מטרות ואידיאולוגיות שונות. הדבר נכון במיוחד לערים מעורבות על רקע אתני כדוגמת יפו, בה המרחב העירוני והתכנון שלה הם עדות לכך שבמידה רבה אף מבנים את הסכסוך בין יהודים לפלסטינים, משתמשי המרחב העירוני.
בשנים האחרונות, מיזמי התחדשות עירונית ביפו מבקשים לאמץ שיח ניאו-ליבראלי התומך בהפרטת המרחב העירוני כאמצעי לנטרל את המתחים האידיאולוגיים המובנים בו. זאת, לטובת מיתוגו מחדש של המרחב כמרחב תיירות פתוח המכיל קבוצות שונות. באמצעות ניתוח של פרקטיקות שימור, בהן נעשה שימוש כחלק מהליכי התכנון שליוו את התכנון המחודש של מתחם כיכר השעון ביפו, אבקש לבחון הנחות אלו באופן ביקורתי. אטען כי בעוד לכאורה עקרונות שליוו את התכנון של מתחם השעון מאפשרות קיום שיח פתוח, המתעלם ממשקעים אידיאולוגיים שעיצבו את המרחב בעבר, בחינה של פרקטיקות השימור מלמד דווקא על האופן בו התכנון המחודש של מתחם כיכר השעון משמש כלי להעצמה של החלוקה הדיכוטומית בין תפיסות העבר הפלסטיניות והיהודיות של המרחב.
בהרצאה זו אבחן כיצד השילוב של פרקטיקות שימור בתהליכי התחדשות עירונית בעידן הניאו-ליבראלי מלמד על היצירה של יחסי כוח בין קבוצות זהות שונות בחברה באמצעות ניתוח מקרה המבחן של מתחם כיכר השעון ביפו.